:תשמעו סיפור
שפת הים, השמש תשקע בעוד שעה, וחיוך רגוע מתפשט על שפתיו של הדייג. הוא יושב על שרפרפו, חכתו בידו, רוח הים לוטפת את פניו,ומחשבותיו נודדות אל סוף השבוע, ילדיו יבואו לבקר אותו, נכדתו תתרפק בידיו
את מחשבותיו הפריעו שני גברים. צעירים יחסית, לבושים חליפות. בחוף? חליפות?... להפתעתו, הם קרבו ופנו אליו: "ערב טוב דייג, האם תוכל לגלות לנו כמה אתה מרוויח מהדייג?". לפעמים יותר, לפעמים פחות, לרוב מספיק לצרכיי, ענה הדייג. "אם כך, מדוע אתה דג בחכה? תוכל לקחת סירה, ורשתות, ולדוג בלב הים ואז יהיה לך הרבה יותר כסף" המשיך הגבוה מהשניים. ולמה אזדקק ליותר כסף? תמה הדייג, "כי אז תוכל לקנות ספינת דייג ענקית, ואחרכך לקנות צי של ספינות דייג, ולהיות עשיר!" פרש בפניו הברנש השני את תמונת ההצלחה העתידית. ואז? מה אז? שאל הדייג, "הו אז" ענו השניים, "יהיה לך כלכך הרבה כסף, שתוכל לשבת על החוף ולדוג דגים להנאתך". -וכי אינכם רואים שזה מה שאני עושה ממש עכשיו? חייך הדייג
כששמעתי את הסיפור הזה פעם ראשונה, זה היה לפני ארבע שנים, ראיתי בו סיפור רומנטי, אופטימי, נחמד. אבל האמת? כל האמת בלי לייפות אותה? סיפור טיפה טרחני. בטח לא מעשי במיוחד. בטח שלא לא נוגע לי. בכלום
לפני ארבע וחצי שנים דני בדיוק סיים לעבוד בי.ב.מ. ופתח עסק עצמאי לפיתוח אפליקציות, והשתתפנו בכל מיני סדנאות העצמה אישית, והיה הרבה לחץ חיובי כזה, והמון המון תשוקה למכור, והתדיינו עם לקוחות על פיתוחים בעשרות ובמאות אלפי שקלים וסביבתנו התמלאה בסיפורי הצלחה עיסקיים. ועל הקיר ב"לוח החזון" שלנו נרשמו מספרים גדולים, ממש גדולים, כסמן לשאיפה העתידית להצלחה האמיתית. והכל היה אחלה. הסיפור הזה, על הדייג- לא פגש אותי בשום מקום עמוק. נו, אז עוד סיפור
*
יש הרבה דברים שגורמים לנו, כבני אדם, לעשות את מה שאנחנו עושים: הרצון להיות נאהבים, הרצון לקבל הכרה, הרצון להנות, והאמת? הרבה פעמים המוטיבציה היא פשוט כסף. וידענו, בעומק המוח שלנו ידענו: מי שלא מייצר כסף- לא באמת מצליח. וייתרה מזאת: תכל'ס, מי שלא מוכר בהרבה כסף- כנראה לא שווה את המוצר שהוא מוכר
למדנו אצל המנטורים שלנו איך למכור, איך להרוויח טוב. המוטיבציה שהניעה אותנו היתה להרוויח כסף שיעזור לנו לחיות את החיים שאנחנו רוצים לחיות, שיעזור לנו להגשים את השאיפות שלנו ושל הילדים שלנו
הכל נכון. נכון עד כאב
למדנו אצל המנטורים שלנו איך למכור, איך להרוויח טוב. המוטיבציה שהניעה אותנו היתה להרוויח כסף שיעזור לנו לחיות את החיים שאנחנו רוצים לחיות, שיעזור לנו להגשים את השאיפות שלנו ושל הילדים שלנו
כסף כמניע, או אולי, יותר חזק ויותר בועט- הפחד מהרגע שלא יהיה כסף. כן. לפחות עבורנו זה היה המניע הנסתר והמאוד חשוב. ובעצם אני מניחה- שלא רק אצלנו. אתם יודעים, הלקוח (או הבוס) ממש מעצבן- אבל מבליגים, שביזות יום א- אבל אין ברירה- מרימים את עצמנו וממשיכים. בקושי רואים את הילד אבל מה לעשות, מחיבוקים לא משלמים את המשכנתא
*
בסרט שמוקרן מולכם, מופיעה כעת כתובת: מרץ 2015
השעה תשע בבוקר. דני כבר העמיס על העגלה חמישה זוגות אופניים, טנדם אחד ועגלה אחת. הטלפון מצלצל: מצטערים, חייבים לבטל. הילד עם חום
דני מוריד מהרכב שלשה זוגות אופניים ואת העגלה. אנחנו מתלבטים: אז עושים את נחל אלכסנדר היום? לא, בואי נצא לחקור את החלק שלא רכבנו ביער בית קשת. אולי את דגניה?... לא , את הקורן. בואי נרכב הבוקר בקורן
אנחנו מתניעים את הרכב ויוצאים. לקורן
*
"?אם כסף לא היה אישיו, במה היית עוסק"
הרהרתי בשאלה הזו לא מעט פעמים, והיא הכאיבה לי במקרה הטוב ולרוב סתם היתה נראית לי כמו קלישאה מעצבנת ניו-אייג'ית כזו
אז למה אני מציגה את השאלה הזו? מפני שלראשונה בחיי אני יכולה לענות עליה: גם אם לא היה לנו גרוש על הנשמה- היינו רוכבים באופניים. בדיוק כמו בחיים שלנו עכשיו. בדיוק
"?אם כסף לא היה אישיו, במה היית עוסק"
הרהרתי בשאלה הזו לא מעט פעמים, והיא הכאיבה לי במקרה הטוב ולרוב סתם היתה נראית לי כמו קלישאה מעצבנת ניו-אייג'ית כזו
אז למה אני מציגה את השאלה הזו? מפני שלראשונה בחיי אני יכולה לענות עליה: גם אם לא היה לנו גרוש על הנשמה- היינו רוכבים באופניים. בדיוק כמו בחיים שלנו עכשיו. בדיוק
רגע רגע, שתבינו אותי כהלכה: אנחנו צריכים כסף כדי לאכול. כדי לשלם שכר דירה. כדי לשלם שכירות על הרכב. יתרה מכך- זה ממש ממש כייף לנו כשאתם משלמים על הרכיבה איתנו, זה ממש ממש משמח אותנו. כל פעם מחדש
וזה גם ממש עוזר כי יש עדיין ימים שאנחנו לא יודעים מאיפה נמלא את מיכל הדלק. ויש ימים שאנחנו אומרים לילדים שאין כסף לקנות דבר זה או אחר כי פשוט אין. יש ימים כאלה. ברוך השם- הם לא רבים. וגם כשהם מגיעים- אנחנו מוצאים שהכסף שחשוב באמת לקיום- מגיע מהיכן שהוא נמצא. והוא נמצא
וזה גם ממש עוזר כי יש עדיין ימים שאנחנו לא יודעים מאיפה נמלא את מיכל הדלק. ויש ימים שאנחנו אומרים לילדים שאין כסף לקנות דבר זה או אחר כי פשוט אין. יש ימים כאלה. ברוך השם- הם לא רבים. וגם כשהם מגיעים- אנחנו מוצאים שהכסף שחשוב באמת לקיום- מגיע מהיכן שהוא נמצא. והוא נמצא
וכן, אנחנו יודעים שאולי זה יכול היה להיות "נכון יותר" אם היה לנו שותף, עם עוד רכב. וזה היה יכול להיות "נכון יותר" אם היינו מרחיבים את הצי של האופניים ועושים רכיבות ענקיות, לחברות הייטק, למוסדות כאלה ואחרים והיה לנו הרבה כסף, ומחזור גדול, ובטחון כלכלי לימי הגשם ולימי המלחמות כשהתיירות מתה
אבל, אנחנו כנראה לא
לא נקח שותף, לא נגדיל את הצי, לא נהפוך לאיזו אימפריית אופניים. כנראה שכל עוד "המקום שלנו- טיולי משפחות באופני שטח" - יתקיים אנחנו נמשיך ללות אישית את הטיולים איתכם, באינטמיות, עם האוכל שאני מכינה ועם הבת שלנו, ואיתנו. גם בחורף. גם במלחמות. גם באביב וגם בקיץ
כי עד כמה שבהחלט מאוד מאוד חשוב לנו להתפרנס- הדבר הכי שווה בעסק הזה הוא שאנחנו ממש נהנים לרכב איתכם
תשמעו, זה באמת מופלא. כמעט אין דבר שיכול להשתוות לאושר הזה בסוף רכיבה כשמרגישים את מה שזה לא יהיה שגואה וממלא את הדם כמו סם כזה, כמעט אין מה שישווה לאושר הזה שמגיע ללב כשרואים את הפנים שלכם מאירות, כמעט אין מה שישווה לסיפוק העצום שמגיע כשמבחינים בשינוי שהתחולל. כי הוא מתחולל, אצל כולכם. אצל כולנו
אבל, אנחנו כנראה לא
לא נקח שותף, לא נגדיל את הצי, לא נהפוך לאיזו אימפריית אופניים. כנראה שכל עוד "המקום שלנו- טיולי משפחות באופני שטח" - יתקיים אנחנו נמשיך ללות אישית את הטיולים איתכם, באינטמיות, עם האוכל שאני מכינה ועם הבת שלנו, ואיתנו. גם בחורף. גם במלחמות. גם באביב וגם בקיץ
כי עד כמה שבהחלט מאוד מאוד חשוב לנו להתפרנס- הדבר הכי שווה בעסק הזה הוא שאנחנו ממש נהנים לרכב איתכם
תשמעו, זה באמת מופלא. כמעט אין דבר שיכול להשתוות לאושר הזה בסוף רכיבה כשמרגישים את מה שזה לא יהיה שגואה וממלא את הדם כמו סם כזה, כמעט אין מה שישווה לאושר הזה שמגיע ללב כשרואים את הפנים שלכם מאירות, כמעט אין מה שישווה לסיפוק העצום שמגיע כשמבחינים בשינוי שהתחולל. כי הוא מתחולל, אצל כולכם. אצל כולנו
המקום שלנו- טיולי משפחות באופני שטח ניבנה כפי שהוא כי אנחנו נהנים איתכם- ואתם נהנים איתנו. זה כייף מופלא כשאתם באים לרכב איתנו, ושוב ושוב ושוב, ומביאים חברים שלכם, ובאים עם הילדים שלכם, עם השמחה שפועמת בכם, עם השיחות האלה, עם הדמעות האלה, איתכם
תודה. אמיתית ומכל הלב
תודה. אמיתית ומכל הלב
No comments:
Post a Comment